יום חמישי, 14 בפברואר 2019

פושט הרגל יוכל להמשיך לנהל את בית העסק שלו

פושט הרגל יוכל להמשיך לנהל את בית העסק שלו
בית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ע' מאור) בפש"ר 37933-02-18 מיום 5.10.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש (להלן: החייב) לאפשר לו להמשיך לנהל את עסקו (להלן: ההחלטה).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com 

ביום 18.2.2018 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס לנכסיו, ובחלוף כשלושה חודשים ניתן צו כינוס כאמור. ביום 4.10.2018 הגיש המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד) המלצה, לבקשת החייב, לאפשר לו לנהל תיק 'עוסק מורשה' ברשויות המס, כדי שיוכל להמשיך ולנהל את עסקו. המנהל המיוחד ציין כי החייב החל לפעול בעסק האמור עוד בטרם להגשת הבקשה "וכי יש להצר על התנהגות זו", אך חרף זאת המליץ על קבלת הבקשה משום ששוכנע שהפעלת העסק חיונית להעשרת קופת הכינוס, ותסייע לשיקומו הכלכלי של החייב.

ביום 5.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת החייב, מכיוון שהחל לפעול כעוסק בלא אישור לשם כך מבית המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף כי התנהלות זו של החייב מצביעה על כך שהוא "טרם הפנים את היותו בהליך" כינוס נכסים, ובשל כך יש לבחון את התנהלותו במשך 6 חודשים, לאחריהם תיבחן הבקשה מחדש. עוד באותו יום הגיש החייב בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וביום 7.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה משום שהטענות בה ערעוריות במהותן, ומשום שלא הוצבע על שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה.

מכאן הבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון, בגדרה שב החייב ומבקש לאפשר לו להמשיך ולנהל את עסקו. לטענתו, ההחלטה אינה מנומקת כראוי, ואינה כוללת הסבר לפשרה של תקופת ההמתנה בת ששת החודשים שהושתה עליו בטרם תידון בקשתו בשנית. לגופם של דברים, טוען החייב כי הוא עובד כ'עוסק מורשה' במשך למעלה מ-22 שנים והוא נעדר כל השכלה פורמלית ולפיכך, יכולת השתכרותו במסגרת העסק גבוהה משמעותית מיכולת השתכרותו כשכיר. החייב מציין בהקשר זה, כי הוא הציע מיוזמתו להגדיל את התשלום החודשי שלו לקופת פשיטת הרגל, וכי הפעלת העסק תאפשר לו להגדיל בעתיד את התשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל באופן משמעותי. החייב מוסיף כי אין יסוד לקביעות בית המשפט ביחס ל'היעדר ההפנמה' מצדו להיותו חלק מהליך פשיטת הרגל, שכן הוא משתף פעולה עם ההליך באופן מלא, משלם את מלוא התשלום החודשי שהושת עליו ומגיש את דוחותיו הכספיים בעתם.

ביום 25.11.2018 ביקש העליון את תגובת המשיבים לבקשה. בתגובתו ציין המנהל המיוחד, כי הוא סבור שהחייב פעל שלא כדין ולכן המסר שהעביר לו בית המשפט המחוזי בהחלטתו היה נכון וצודק. יחד עם זאת, משחלפו חודשיים מעת מתן ההחלטה ניתן להניח שהמסר הופנם על-ידי החייב ולפיכך יש לשקול את קיצור פרק הזמן לבחינה מחודשת של הבקשה. המנהל המיוחד ציין גם, כי הפעלת העסק צפויה להשיא רווחים לקופת הכינוס, וכי הוא נקט בצעדים כדי לצמצם את הסיכון שעשוי להיווצר כלפי צדדים שלישיים כתוצאה מהפעילות העסקית האמורה. לאור האמור, השאיר המנהל המיוחד את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. ב"כ המשיב 2 (להלן: ב"כ הכנ"ר) בתגובתה, הדגישה כי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על האפשרות של החייב לפתוח תיק 'עוסק מורשה', אלא קבע כי הבקשה בנושא תיבחן בעוד ששה חודשים, בהתאם להתנהגותו של החייב בפרק הזמן הזה. לשיטת ב"כ הכנ"ר, בנסיבות אלה החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, ואין הצדקה להתערב בה.

לאחר שבית המשפט העליון שקל את טענות הצדדים מזה ומזה, בבקשה ובתגובות, הוחלט לעשות שימוש בסמכות שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. החלטתי להעתר לערעור.

סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: פקודת הפש"ר) קובע כי "חייב שהוכרז פושט רגל לא ייסד תאגיד ולא יהיה בעל ענין בתאגיד, במישרין או בעקיפין, לרבות יחד עם אחר או באמצעות אחר, אלא אם כן אישרו זאת מראש בית המשפט או המנהל המיוחד". סעיף 18ב לפקודת הפש"ר מסמיך את בית המשפט המחוזי להחיל את המגבלות האמורות בסעיף 42א על חייב שטרם הוכרז פושט רגל "לאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בפניו". בענייננו, החייב יזם את הליך כינוס הנכסים ונתן את הסכמתו להחלת סעיף 42א עליו. הסכמה זו קיבלה תוקף בצו הכינוס שהוצא על-ידי בית המשפט המחוזי, וברי כי החייב פעל שלא כדין בכך שהפעיל את עסקו לאחר מתן צו הכינוס.

כעקרון, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין לאפשר לחייב שהפעיל את עסקו תוך הפרה של הוראות צו הכינוס, 'להכשיר' את ההפרה בדיעבד באמצעות בקשה לבית המשפט. יחד עם זאת, נראה כי זולת החריגה האמורה התנהלותו של החייב במסגרת ההליך תקינה, וכי הפעלת העסק עשויה להצמיח תועלת ממשית לקופת הכינוס ולחייב. בנסיבות אלה, דומני, כי ניתן לקצר את משך התקופה לבחינה מחדש של הבקשה להפעלת העסק, ולהעמידה על שלושה חודשים.

הערעור התקבל אפוא במובן זה שהחייב יוכל להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לניהול תיק 'עוסק מורשה' ביום 6.1.2018; בית המשפט המחוזי ידרש לפרטי ההסדר המוצע ולטענות הצדדים, ידון ויחליט כחוכמתו.



עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שני, 28 בינואר 2019

הכתה קשיש חסר ישע ותשוחרר ממעצר

הכתה קשיש חסר ישע ותשוחרר ממעצר
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט סג"נ י' כהן) במ"ת 37762-09-18 מיום 9.10.2018 בו הורה על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים המתנהלים נגדה בת"פ37745-09-18.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

העוררת, אזרחית מולדובה, הועסקה כעובדת סיעודית שטיפלה בקשיש יליד 1938 (להלן: הקשיש) הסובל מדמנציה, מצוי במצב סיעודי וזקוק לעזרה בפעולות היום יום.


על פי המפורט בכתב האישום, ביום 11.9.2018 תקפה העוררת את הקשיש בכך שאחזה בזרועו באמתו הימנית, משכה אותו בכוח וניסתה להכניסו למקלחת חרף התנגדותו. בשלב מסוים שפכה עליו כוס מים, אחזה בחוזקה באמות ידיו ובכפות ידיו, ניערה אותו, הכתה אותו על ידיו, הורידה את חולצתו בכוח והצליפה בו באמצעות החולצה. כתוצאה ממעשיה נחבל הקשיש בידיו והחל לדמם באופן מסיבי. בהמשך דחפה העוררת את הקשיש למקלחת, שם חבשה את פצעיו. על רקע האמור הואשמה העוררת בעבירה של תקיפת חסר ישע לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מכיוון שמעשיה של העוררת תועדו בסרטון של מצלמה שהייתה מותקנת בביתו של הקשיש, לא חלק בא כוחה במהלך הדיון בבקשת המעצר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי בעניינה של העוררת מתקיימות שתי עילות מעצר, האחת מסוכנות והשנייה חשש להימלטות, לאור היותה עובדת זרה שמרכז חייה אינו בישראל. במסגרת בחינת חלופות מעצר הציע בא כוחה של העוררת לשחררה לביתם של בני זוג תושבי פרדס חנה (להלן: בני הזוג), שלהם היכרות קודמת עם העוררת, לאור טיפולה באמה של בת הזוג במשך תקופה של כשלוש שנים עד שהלכה לבית עולמה.

בית המשפט דחה את החלופה המוצעת, לאחר שמצא כי זו אינה ישימה משהטיל ספק בנכונותם של בני הזוג לשמש מפקחים, במיוחד לאור כוונתם של אלו לנסוע לחו"ל לביקור אצל בתם שצפויה ללדת בזמן הקרוב, כשהצפי של שהות בני הזוג בחו"ל היא לתקופה לא קצרה. חלופה נוספת שהוצעה על ידי העוררת ונדחתה על ידי בית המשפט היתה כי אחותה של העוררת, שגם היא מועסקת כמטפלת סיעודית, תתגורר בביתם של בני הזוג בהיותם בחו"ל ותפקח על העוררת. חלופה שלישית, לפיה בעת שבני הזוג ישהו בחו"ל העוררת תסגיר את עצמה ותשב במעצר – נדחתה אף היא.

בהעדר חלופה ראויה, הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים.

בהודעת הערר ובטיעון בעל פה חזר בא כוח העוררת על החלופות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי ולחלופין ביקש לשחרר את העוררת בהתניית תנאים של התייצבות יומית שלה בתחנת משטרה, חתימה על התחייבות כספית ואף הפקדתם של מספר אלפי שקלים להבטחת התייצבותה. חרף הצהרת בא כוחה הקודם של העוררת על קיומן של ראיות לכאורה, טען בא כוחה הנוכחי לכרסום בעוצמתן וטען כי הדימום שנגרם לקשיש נבע בחלקו ממצבו הרפואי ולא רק ממעשיה של העוררת.

באת כוח המשיבה התנגדה לקבלת הערר וטענה כי מדובר בעוררת שאינה תושבת ישראל, שמרכז חייה הוא בחו"ל וקיים חשש להימלטות מאימת הדין. לשיטתה של המשיבה, יש להבטיח התייצבותה של העוררת למשפט ובדין דחה בית המשפט המחוזי את החלופות שהוצעו בהיותן לא ראויות. כן התנגדה המשיבה לטיעון בעניין הראיות לכאורה לאור הצהרת בא כוחה הקודם של העוררת בעניין זה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בהחלטת המעצר, לא מצא בית המשפט העליון כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט המחוזי בדחותו את חלופות המעצר שהוצעו על ידי העוררת. חלופת המעצר בבית בני הזוג מפרדס חנה נדחתה, ובדין נדחתה, לאור הספק שהטיל בית המשפט במוכנותם והבנתם של בני הזוג באשר לתפקידם ומשך זמן הפיקוח לו הם נדרשים במסגרת הסכמתם לשמש כמפקחים של העוררת בזמן מעצר הבית. באשר לחלופה לפיה אחותה של העוררת תשמש כמפקחת עליה בהעדרם של בני הזוג מהארץ, הרי שגם זו נדחתה ומטעמים נכוחים, וכפי שציין בית המשפט "לא שוכנעתי שבני הזוג מסכימים שהמשיבה ואחותה תתגוררנה בביתם בזמן שהם שוהים בחו"ל". גם האפשרות כי בית המעצר ישמש כחלופת מעצר לחלופת המעצר בפרדס חנה כאשר בני הזוג שוהים בחו"ל נדחתה ובדין כך.

עם זאת, בהינתן העובדה שהעילה העיקרית בגינה נעצרה העוררת עד לתום ההליכים נעוצה בצורך להבטיח התייצבותה למשפט ובגין החשש האינהרנטי להימלטותה מאימת הדין לאור היותה נתינה זרה שמרכז חייה אינו מצוי בישראל, הרי שניתן לאיין חשש זה בהצבת תנאים מגבילים ובהפקדת ערבויות (לעניין גובה הערבויות ראו בש"פ 7754/10 גאיאלאת נ' מדינת ישראל(1.11.2010)).

בית המשפט העליון קבע אפוא שיש לשחרר את העוררת, ככל שתמלא אחר כל התנאים הבאים ותמציא את ההתחייבויות והערבויות הבאות לבית המשפט המחוזי בחיפה:

א.        תמסור כתובת מגורים קבועה בישראל;
ב.        תתייצב בימים א' ו- ה' בתחנת המשטרה שבתחום מקום מגוריה;
ג.        תפקיד את דרכונה בידי משטרת ישראל;
ד.        יוצא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ שיעמוד בתוקפו עד לתום משפטה;
ה.        תפקיד את הערבויות הבאות: סך של 25,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית;
ו.        תמציא שתי ערבויות צד ג' על סך של 10,000 ש"ח כל אחת;
ז.        נאסר בזה על העוררת לעבוד בכל עבודה עם קשישים עד לתום משפטה. בנוסף תחתום העוררת על כתב התחייבות עצמית על סך 20,000 ש"ח בו תתחייב באיסור עבודה כאמור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

בית המשפט העליון לא יתערב בגובה התשלום של פושט הרגל.


בית המשפט העליון לא יתערב בגובה התשלום של פושט הרגל.

"לא ניתן לטעון למצב כלכלי קשה בעוד הוא ואשתו משלמים שכר טרחה גבוה לעורך דין"
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


בית המשפט העליון קבע במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כבוד השופט שכיב סרחאן) בתיק פש"ר 50525-06-17 מיום 11.6.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים החודשי שהוטל עליו במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינו שלא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

ביום 6.7.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, על פי בקשתו, במסגרתו הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 1,500 ש"ח לטובת נושיו. ביום 17.12.2017 הגיש המבקש בקשה להפחתת צו התשלומים, וביום 31.12.2017 הורה בית המשפט קמא על הפחתת צו התשלומים לסכום של 1,000 ש"ח לחודש למשך 6 חודשים. בחלוף התקופה האמורה, הגיש המבקש בקשה נוספת להפחתת צו התשלומים החודשי לסכום של 150 ש"ח, וזאת בשל נסיבות חדשות לטענתו אשר מקשות עליו לעמוד בצו התשלומים. ביום 11.6.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה ואימץ את עמדת המשיב 1, עו"ד אהד בתרון (להלן: "המנהל המיוחד"), כך שהותיר את צו התשלומים החודשי על סך של 1,000 ש"ח.
עו"ד נועם קוריס בית משפט העליון
בבקשה שהוגשה לבית המשפט העליון טען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטתו משום שזו אינה מתחשבת במצבו וביכולתו הכלכלית. המבקש חזר על טענותיו שנטענו בבית המשפט קמא באשר לשינוי נסיבות המקשה עליו לעמוד בתשלומים: כי אשתו מצויה גם היא בהליך פשיטת רגל; כי למבקש מגבלות רפואיות רבות המונעות ממנו לעבוד בכל עיסוק; כי המבקש היה מובטל מספר חודשים ללא זכאות לדמי אבטלה; וכי חוב הפיגורים של המבקש נוצר עקב אי יכולתו לעמוד בצו התשלומים ולא מתוך זלזול. עוד טוען המבקש כי בניגוד לטענות המנהל המיוחד שהועלו בבית המשפט קמא ואומצו בהחלטתו, המבקש מקפיד על הגשת דו"חות בזמן, ואין הוא משתתף בהוצאות שוטפות אשר אינן שלו, לרבות הוצאות אמו. לבסוף, המבקש דוחה את טענת המנהל המיוחד לפיה לא ניתן לטעון למצב כלכלי קשה בעוד הוא ואשתו משלמים שכר טרחה גבוה לעורך דין.

בית המשפט העליון הכריע ללא תגובה ודחה את בקשת פושט הרגל בקובעו שקביעת גובה ההחזר של פושט רגל היא הכרעה עובדתית התלויה בראיות ובטיעונים שהובאו לפני הערכאה הדיונית בנוגע ליכולתו הקונקרטית של פושט הרגל, ולפיכך אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה (ראו: רע"א 2208/18 עזאם נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 6 (26.6.2018); רע"א 4017/14 מזרחי נ' קוטלר, פסקה 4 (31.8.2014)). בענייננו, סבר העליון כי המבקש לא הצליח להצביע על עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

יתר על כן, מתגובת המנהל המיוחד שהוגשה לבית המשפט קמא עולה כי התנהלות המבקש ממשיכה להיות בלתי  תקינה – המבקש אינו מגיש דו"חות כנדרש ואף ממשיך לצבור חוב פיגורים בגין תשלומיו החודשיים, בעוד חובותיו הם משמעותיים מאד (מעל ל-2 מיליון ש"ח). זאת ועוד, לפי אומדן שנעשה על ידי המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, נמצא כי תשלום חודשי בסכום של 1,500 ש"ח הוא ראוי. חרף כל האמור, הלך המנהל המיוחד לקראת המבקש והסכים להעמיד את התשלום החודשי על סך של 1,000 ש"ח בלבד, גם מעבר לתקופה של 6 החודשים האמורים בהחלטה מיום 31.12.2017. לכך יש להוסיף כי מהבקשה עולה כי על אף טענות המבקש באשר למגבלותיו הרפואיות הוא הצליח למצוא עבודה. על כן, במכלול נסיבות העניין, דומה כי החלטת בית המשפט סבירה ומאזנת באופן ראוי בין השיקולים השונים, ולפיכך אין מקום להתערב בה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שלישי, 30 באוקטובר 2018

עו"ד נועם קוריס – בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס –  בורסה, על חניה ועל נכס נדל"ן ברמת גן

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בחדשות כל הזמן.

עו"ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'
בלינקדין נועם קוריס
נועם קוריס  בקפה דה מרקר

מי שעבר באזור הבורסה ברמת גן וראה את בניין רב הקומות שעולה ונבנה במקום החניון הגדול שעמד במקום, אולי שאל את עצמו בהתחלה, איך אדם קם בבוקר ואומר לעצמו "אני אבנה כאן בניין רב קומות לחנייה", ואיפה בדיוק החזון ? 

אני חייב להודות שאחרי כמה ימים הבנתי שייתכן ומדובר בפתרון על, שאכן ישפר בצורה משמעותית את בעיית העדר החנייה, באזור הבורסה ברמת גן. נחכה ונראה.

עו"ד נועם קוריס, בורסה רמת גן
בניין חנייה בורסת רמת גן בבנייה 4/2017
יש נכס נדל"ן ברמת גן, שאם תזכו להסתכל בו היטב, תראו כמה איכות יש בנכס אחד, שמכיל נכון להיום בריכה, חצר, וארמון, והכל מרגיש כמעט טוסקנה במרכז רמת גן.

עו"ד נועם קוריס רמת גן
נכס נדל"ן רמת גן

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה
עו"ד נועם קוריס - מסביר למה השם שלו כתוב ומופיע 





נועם-קוריסנועם קוריסנועם קוריס , נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס,  נועם קוריס  נועם קוריס נועם קוריס בדה מרקר ,nfc., או מאמרים ב – y-net , כלכליסט, NRG  או דה מרקר שנכתבו עליו יותר יעניינו את הגולשים מאשר אוסף הוריאציות של השם נועם קוריס, וגם עו"ד נועם קוריס ב saloona

יום שלישי, 4 בספטמבר 2018

מהו המחיר הדין על אחזקת נשק ללא רישיון ?


מהו המחיר הדין על אחזקת נשק ללא רישיון ?

בית המשפט העליון דן לאחרונה בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעפ"ג 49528-12-17 (כב' סג"נ י' צלקובניק וכב' השופטות י' רז-לוי, ג' שלו) מיום 21.2.2018 בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ר' סולקין) בת"פ 30406-04-16.

רקע והליכים קודמים

המבקש הורשע על פי הודייתו בכתב אישום שייחס לו שתי עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). על פי עובדות כתב האישום החזיק המבקש שני תתי מקלע מאולתרים עם מחסניות, אחד מהם הוסתר בתחתית תא המטען ברכב עם מחסנית ריקה והשני בתיק עם שתי מחסניות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע



הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה עונשית, אולם הוסכם כי יתבקש תסקיר מבחן בגדרו תיבחן שאלת ביטול ההרשעה תוך שהמשיבה הבהירה כי היא תעמוד על הרשעתו ועל השתת עונשים נוספים. למען שלמות התמונה יצויין כי בעת ביצוע העבירה טרם מלאו למבקש 21 שנים ולכן התסקיר בעניינו הוא חובה על פי דין.

בהמשך הונחו לפני בית משפט השלום שלושה תסקירים בעניינו של המבקש. הראשון, מיום 22.1.2017, עמד על קורות חייו של המבקש, בן 21, ללא עבר פלילי. נכתב כי המבקש מסר שני הסברים שונים להחזקת כלי הנשק, הראשון היה כי המפתח לרכבו נשבר וגורמים עבריינים בסביבתו החליטו להחביא את הנשק ברכב, והשני היה כי אדם שהלא הכיר הציע לו לרכוש את כלי הנשק והוא רכשם לשימוש בשמחות וחתונות ללא כוונה פלילית. שירות המבחן התרשם כי המבקש התקשה לקיים חשבון נפש והתבוננות פנימית בגורמים שהביאוהו לידי עבירה. נמצא כי קיים פער בין האופן שבו הציג המבקש עצמו לבין העבירות שביצע ובשל כך לא ניתן לשלול התחברות שולית ויש סיכון להישנות העבירה. הומלץ על יציאתו לעבודה במסגרת מעצר הבית שבו הוא נתון.

בתסקיר השני, מיום 12.3.2017, נכתב כי המבקש שלל כל צורך טיפולי וטען כי הליכי המשפט הביאו לשינוי בתפיסותיו ובהתנהגותו. בדומה לאמור בתסקיר הראשון, התרשמות שירות המבחן היתה כי המבקש אינו בוחן את התנהגותו ואת דפוסי חשיבתו באופן ביקורתי. לפיכך הומלץ להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי וקנס.

בתסקיר השלישי, מיום 12.6.2017, דווח כי לבקשת המבקש נערכה פגישה נוספת במהלכה דיווח על חששותיו מתוצאות ההליך המשפטי וביטא נכונות כנה להתשלב בהליך טיפולי. לפיכך, זומן לטיפול קבוצתי שבמהלכו בלט כי התייחס בעיקר למחירים שהוא משלם והתקשה בבחינה ביקורתית של מעשיו, באופן התואם לשלב הטיפולי הראשוני. הומלץ להטיל על המבקש צו מבחן למשך שנה, במהלכה ישולב בקבוצה טיפולית, לצד מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.
נועם קוריס עורכי דין

ביום 24.12.2017 נגזר דינו של המבקש והוטל עליו עונש מאסר לתקופה של שנתיים, עונשי מאסר מותנים וקנס בסך 15,000 ש"ח. בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש דחה בית המשפט את בקשת בא-כוח המבקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר למבקש להשתלב בקבוצה טיפולית של שירות המבחן ולקבל תסקיר נוסף. נקבע, כי בקשה דומה נדונה בעבר ונדחתה תוך שנקבע כי אין כל אינדיקציה כי שירות המבחן ביקש ארכה. בהחלטה צויין גם כי מועד הטיעונים לעונש נדחה כבר בעבר בשל אי התייצבות המבקש ומטעמים הקשורים להגנה.

בגזר דינו עמד בית משפט השלום על החומרה היתרה בעבירות של החזקת נשק, אשר ככלל מחייבת השתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח גם על מי שאין עבר פלילי הנזקף לחובתו. בית המשפט לא מצא לחרוג ממתחם הענישה שקבע לאחר שלא השתכנע מקיומם של סיכויי שיקום ובהעדר כל מצוקה חריגה ממנה סובל המבקש.
          
המבקש סירב להשלים עם גזר הדין וערער עליו לבית המשפט המחוזי. ערעורו התקבל באופן חלקי כך שעונש המאסר הועמד על 20 חודשי מאסר. בפסק הדין עמד בית המשפט המחוזי על הסיכון הרב הגלום בעבירות נשק ועל הענישה המחמירה הנהוגה בעבירות אלו. עם זאת, נקבע כי ראוי להתערב בעונשו של המבקש משום שלא ניתן משקל מספיק לשורה של נסיבות, והן: גילו הצעיר; העדר עבר פלילי; התמונה המצטיירת מן התסקירים אינה שלילית חרף מורכבותה; הודאתו והשתתפותו בהליך טיפולי מסויים ונכונותו להעמיק את הטיפול.

בבקשתו בפני בית המשפט העליון טען המבקש כי עניינו מעלה סוגייה משפטית בעלת חשיבות כללית והיא השאלה האם מוצדק לחייב נאשם לטעון לעונש תוך דחיית בקשה לתסקיר משלים לשם השתלבותו בהליך טיפולי, במקרה בו קיימת חובת תסקיר. עוד נטען כי מכוח קיומה של חובת תסקיר לנאשם שביצע עבירה בטרם מלאו לו 21 שנים, יש לייחס משקל רב יותר להמלצת שירות המבחן לעומת תסקיר שאינו פרי חובה שבדין. המבקש טוען לקיומם של שיקולי צדק התומכים בקבלת הבקשה לנוכח עונשים קלים יותר שנגזרו על נאשמים אחרים בעבירות דומות, ואף תוך מתן הזדמנות לשיקום. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בעונשו התערבות מינורית אף שהכיר בנסיבות אישיות ובשיקולי השיקום של המבקש וכי היה מקום להורות על קבלת תסקיר משלים לפני פסק הדין בערעור, כפי שהתבקש, דבר שהיה מאפשר את שילובו בהליך הטיפולי. עוד נטען כי בית המשפט שגה בכך שלא העדיף את השיקול השיקומי ולא קיבל את המלצת שירות המבחן, אף כי המדובר בתסקיר חובה.

טענות נוספת של המבקש היו כי מדובר במאסרו הראשון של המבקש, דבר שיגרום לו נזק בלתי הפיך לנוכח גילו הצעיר ונסיבותיו, וכי היה על בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה שנקבע משיקולי שיקום, דבר שמשרת בסופו של יום גם את האינטרס הציבורי.

בית המשפט העליון לא מצא כי עניינו של המבקש בא בגדרן של אחת העילות המצדיקות מתן רשות ערעור.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה – משפטית או ציבורית – בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)).

טענות המבקש ביחס לחובת בית המשפט לקבל תסקיר משלים אינן מעלות כל שאלה כללית הדורשת הכרעה. הלכה ידועה היא כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט, השוקל בהחלטתו קשת רחבה של שיקולים. כך ככלל (ע"פ 9598/16 קטיש נ' מדינת ישראל, פיסקה 14 (13.7.2017)) וכך גם כאשר מדובר בתסקיר חובה בעניינם של קטינים או בגירים-צעירים, שאז אף שיש להמלצה משקל נכבד יותר, יש מקרים בהם, מטעמים משמעותיים, ניתן להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על פני שיקולי השיקום (ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל, פיסקאות 15-14 (3.4.2014)). מכאן, אין גם כל חובה לקבלת תסקיר משלים לצורך הליך טיפולי, אף אם הדבר מתבקש על ידי שירות המבחן עצמו (וראו גם רע"פ 310/18 אשורוב נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (11.2.2018)), לא כל שכן כאשר אין הדבר מתבקש על ידי שירות המבחן, כפי שהדבר בעניינו של המבקש. גם לגופו של עניין, התמונה העולה מתסקירי שירות המבחן היא כי המבקש מצוי בתחילתו של ההליך ולא היתה כל סיבה לבקש תסקיר משלים לנוכח השלב הטיפולי הראשוני בו הוא מצוי ומדיניות הענישה הנוהגת.

למעשה, עניינה של הבקשה היא בחומרת עונשו של המבקש, וכידוע, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא במקרים בהם מתקיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 3183/17 קרויז נ' מדינת ישראל (25.4.2017)). טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו האישי ולנסיבותיו, והן נידונו הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, שמצא ליתן משקל גבוה יותר לנסיבות הקולה והקל בעונשו. אף שהעונש שהוטל על המבקש אינו קל בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות, אינני סבור כי העונש סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של החזקת נשק, בייחוד לנוכח מגמת ההחמרה בעבירות מסוג זה (כך למשל ע"פ 3288/14 מדינת ישראל נ' קריספיל (24.8.2014), ע"פ 5004/17 מדינת ישראל נ' אלעטאונה(20.11.2017)). בנסיבות אלו, לא מצא בית המשפט העליון כי עולה חשש לעיוות דין כלפי המבקש ואין מקום לבחינה נוספת של עניינו.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום ראשון, 24 ביוני 2018

עו"ד נועם קוריס - כדאי לדעת!

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפטט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בקו עיתונותעו"ד נועם קוריס כותב ב news1עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום


עו”ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו”ד נועם קוריס ושות’